חברים, אנחנו חיים בעולם שמכוון להצלחות.
אפילו אם הגעת למקום השני מסתכלים עליך בעין עקומה,
על אחת כמה וכמה אם הגעת איפשהו באמצע ….
“איפשהו באמצע” זה הממוצע – בכלל נחשב לכישלון חרוץ
שזוכה לסופרלטיבים כמו לוזרררר, דושבאג וכו’
כמילות השיר של עברי לידר…. “יותר טוב כלום מכמעט…”
אין ספק. זה עולם אובססיבי להצלחה.
עולם כזה שבו מסתכלים על המונח “ממוצע”
כמשהו נחות שלא ראוי להתייחסות.
אני טוען אחרת!
אבל אני טוען שאין שום דבר רע בלהיות “ממוצע”
יותר מזה – אני טוען שלהיות ממוצע יכול להיות מצוין
ואפילו ראוי להערצה.
השאלה היחידה היא …
איזו רמת ממוצע תרצה להיות?
למה אני מתכוון…
ג’ים רוהן אמר:
“אתה הממוצע של 5 האנשים שאתה מבלה איתם הכי הרבה זמן.”
שימו לב, כמה פשוט ככה נכון…..
חז”ל כבר אמרו את זה בדרכם… “אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה”
כלומר, אם תבלה עם חמישה אנשים שליליים שחיים בעולם של פחדים,
חסרי שאיפות, נגטיביים אתה בהכרח תהפוך לממוצע של אותה קבוצה.
אבל…
וזה אבל גדול….
זה גם אומר, שאם אתה מבלה עם חמישה אנשים
החיים בעולם של שפע, של הזדמנויות, חיוביים ואופטימיים –
אתה תהפוך לממוצע של הקבוצה הזו.
עכשיו תחליט.
איזה “ממוצע” אתה רוצה להיות?
להיות ממוצע זה לא רע כשלעצמו.
השאלה היא – ממוצע בהשוואה לאיזו קבוצה?
כלומר, לא אכפת לי להיות ממוצע של
בזוס, וורן באפט, ביל גייטס ואילן מאסק
הבנתם את הפואנטה? ממוצע זה טוב. תלוי של מה…..
נ.ב.
תחשוב כמה מדהים זה יכול להיות אם אתה
הופך להיות ממוצע בקבוצת סוחרים מצליחה באמזון.